במאי: רון קראוס
תסריטאי: רון קראוס
שחקנים ראשיים: ונסה אן הדג'נס, ג'יימס ארל ג'ונס, רוזריו איזבל דוסון, ברנדן פרייזר, אן דאוד
למה אהבתי?
גם בחיים האמיתיים בדומה לסרט:
- החיים מציבים בפנינו בפני אתגרים, מבחנים שאנו צריכים להתמודד מולם.
- האחדות והגיבוש קיימים לרוב בהתקהלויות שקשורות למחנה משותף.
החיים מציבים בפנינו אתגרים, מבחנים שאנו צריכים להתמודד מולם כדי להמשיך הלאה.
הרבה פעמים אנו מוצאים את עצמנו לבד באתגרים אלו, כי אנו חושבים שזה קורה רק לנו והסביבה בה אנו נמצאים היא לא אובייקטיבית או תומכת מספיק בהיותנו אנו, בלי ללחוץ על הצעדים הבאים. שמחתי לראות איך השתנתה דמותה של השחקנית הראשית ברגע שהיא התחילה לקבל חום ותמיכה מהסביבה, במיוחד מהבנות שהיו במצבה שנתנו לה סביבה בריאה כדי לגדול ולהרגיש בבית.
האחדות קיימת כאשר יש מכנה משותף. האחדות שהסרט מדבר עליה היא יותר בכיוון הרוחני, כן קיימת תמיכה מצד הכנסייה אך לא לשם נושבת הרוח. הכיוון הרוחני הוא ההדדיות, התמיכה של איש ברעהו, ה"ביחד" הזה שקיים לרוב כשיש אמונה משותפת לאו דווקא כשיש מחנה משותף כלשהו אחר כמו כסף או משהו למטרת רווח. היום הרבה מאוד חילוניים מחפשים את האחדות הזאת שחסרה ומוצאים אותה בפעילויות שקשורות במדיטציה, ארגוני צדקה...
זאת גם הסיבה שלחלק מהחיילים הקרביים קשה כשהדרכים נפרדות מעמיתם לנשק ומפסיקים להיות בין שווים.
קדימון:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה